החלטה בתיק ת"א 35470-09-12

לפניי בקשה לסעד זמני, אשר ימנע את העברתם של כספים שנצברו בתיק הוצל"פ לטובתה של המשיבה בקשר עם תביעת מזונות שהגישה נגד בעלה, שהוא חייב של המבקשות. זאת, עד להכרעה בתובענת המבקשות, להכריז על תביעת המזונות האמורה כ"פיקטיבית" ועל זכות המבקשות לקבל את הכספים שנצברו לטובת המשיבה.

רקע

1.         ברקע הסכסוך עומד מאבק בן עשור ומחצה של המבקשות להשיב לעצמן חובות של עשרות מיליוני ש"ח מבעלה של המשיבה, מר א. ר. (להלן: ר.). המערכה הנוכחית נסבה על מה שנטען כי הוא ניסיון בוטה של ר. להבריח נכסים, יחד עם אשתו. כיאות לסכסוך עתיר ממון והיסטוריה, נפרשו טענות הצדדים על פני אינספור עמודים ונספחים, והפליגו למרחקים. ברם בשים לב לכך שעסקינן בבקשה לסעד זמני, בגדרי תביעה קונקרטית ומצומצמת יחסית של המבקשות נגד המשיבה, הרי שבכוונת מכוון אקצר ואתמצת, תוך הידרשות אך ורק לעובדות ולטענות הקרדינליות הנחוצות להכרעה.

2.         המבקשות הן חלק מקונצרן גרמני, שעסקיו בינלאומיים. ר. ושותפה שלו היו בעליה של חברה ישראלית אשר ניהלה בתקופה הרלבנטית את רשת חנויות האופנה "מיס לגוט", בשיתוף פעולה ותוך ייבוא סחורה מן המבקשות. לטענת המבקשות, בתביעה שהגישו בישראל בשנת 1999, ר. ביצע כלפיהן מעשי תרמית שונים ואף חמס את קניינה הרוחני של המבקשות, וכך הגיע חובו כלפי המבקשות באותו מועד כדי כ-14 מיליון ש"ח (ת"א 2369/99 (מחוזי תל אביב)). בחלוף עשר שנים של מאבקים, ניתן ביום 26.1.2009 פסק דין המחייב את ר., שותפתו והחברה שבבעלותם בתשלום של מעל 23 מיליון ש"ח למבקשות. פסק הדין הוא חלוט כיום, לאחר שערעור עליו נדחה (להלן: פסק הדין הראשון).

3.         לא חלף אלא כחודש ממתן פסק הדין הראשון, והמשיבה הגישה תביעת מזונות נגד ר., בעלה מזה 47 שנים. לטענתה, מטעמים שלא נרחיב בהם כאן, אין היא מעוניינת בחיים משותפים עם בעלה, אף שהם ממשיכים לגור באותו בית, שהוא בית יוקרה בהרצליה פיתוח (להלן: הבית). על מנת להבטיח את המשך חייה ברמה של "האלפיון העליון", כהגדרתה, ובהיעדר רכוש משלה הרשום על שמה זולת הבית, שההוצאות בגינו הן רבות, עתרה המשיבה לחיוב ר. במזונותיה בסכום של כ-50,000 ש"ח לחודש (להלן: תביעת המזונות). ר., כך נטען, לא העמיד התנגדות של ממש לתשלום המזונות לאשתו, ותביעתה אושרה, תוך שבהמשך, בנסיבות שלא נרחיב בהן, צומצם חוב המזונות (שלא שולם בפועל) כדי מחצית. המשך הדברים, בתמצית, הוא שהמשיבה פתחה בשנת 2009 תיק הוצאה לפועל לשם גביית חובותיה מר. בגין תביעת המזונות, כאשר הסכומים שהצטברו עד הנה בתיק - אף שטרם הועברו לידיה - עולים כנראה על מיליון ש"ח (יצוין כי התובעת לא ידעה לא לנקוב בסכום מדויק והעריכה כי בכך מדובר, והמשיבה לא הכחישה. נניח אפוא לצורך הדיון כי זה המצב).

5.         במקביל לאמור, פתחו המבקשות בהליכים נוספים שמטרתם להביא לפירעון החוב, גם באמצעות המשיבה. הן הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה להכריז על ר. כבעל מחצית הזכויות הרשומות על שם המשיבה בבית, ותובענה נוספת, שנדונה במאוחד, להכריז על המשיבה כחבה במחצית חובותיו של בעלה. התובענה הראשונה נתקבלה, בפסק דינה של כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן מיום 2.9.2012, לאחר שמצאה את גרסת ר. והמשיבה רצופה תמיהות ו"אותות מרמה". ברם התובענה להכריז על המשיבה כחבה בכל חובות בעלה - נדחתה. בגדרי פסק הדין, התייחסה כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן מפורשות גם לתביעת המזונות, שנמצא כי היא סותרת טענות שונות שהעלו המשיבה ור. בהליך דנא, וקבעה כי "נראה כי המדובר בתביעת סרק, שכל מטרתה להרחיק חלק מנכסיו של מר ר. מהמבקשות" (להלן: פסק הדין השני).

6.         בסמוך לאחר מתן פסק הדין השני, הגישו המבקשות את תובענתן הנוכחית, שבה עתרו להכריז על תביעת המזונות כ"פיקטיבית" ועל זכותן לקבל את כל הכספים שהצטברו בתיק המזונות של המשיבה בהוצל"פ. בגדרי האמור עתרו לכך שיימנע מן המשיבה לקבל מגורם כלשהו כספים בגין תיק המזונות, וזאת עקב חששן שבכך יצליח ר. במזימתו הנטענת להבריח את נכסיו, בלא שניתן יהיה אחר כך להיפרע מן המשיבה גם אם התובענה תתקבל. התובענה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, אך לאחר שזה קבע כי התביעה נסבה על הסכום של כמיליון ש"ח, כפי הערכת המבקשות את היקף תיק המזונות, הועבר הדיון בתביעה לבית משפט זה.

7.         המבקשות עתרו אף למתן צו כבר במעמד צד אחד, ולא רק לסעד זמני. בתחילה, ומשחרף היקפה הנרחב של הבקשה לא הבהירו המבקשות כדבעי את היקף נזקן האפשרי, לא ראיתי ליתן צו במעמד צד אחד, אך לאחר שבגדרי בקשה נוספת ביארו המבקשות את הנדרש - ניתן להן צו כאמור, המותנה בערובות שונות ובפרט פקדון כספי או ערבות בנקאית בסך 150,000 ש"ח. הבקשה לסעד זמני הועברה לתגובת המשיבה, וזו, לאחר נטילת ארכות רבות (שניתנו נוכח קיום הצו הארעי) הגיבה ביום 4.11.12. המדובר בתגובה ארוכה במיוחד, שלטענות המרכזיות שבה אידרש בפרק הדיון. התגובה הועברה לתשובת המבקשות, אך בסמוך לאחר מכן נטלו המבקשות פסק דין בהיעדר הגנה, וכך התייתר אותה עת הצורך בטיפול בבקשה לסעד זמני.

לאחר דברים אלה הגישה המשיבה בקשה לסעד זמני נפרד, האוסר על המבקשות להמשיך ולפעול נגד ר. לגביית חובותיו במסגרת תיק ההוצל"פ שפתחו המבקשות. בקשה חריגה במיוחד זו נידונה במעמד הצדדים ביום 7.1.2013 ונדחתה מיניה וביה בהחלטתי מאותו יום.

בחלוף זמן עלה בידי המשיבה להביא לביטול פסק הדין, ועל כן שבה ונדרשה תשובת המבקשות לתגובה לבקשה לסעד זמני שהן הגישו. תשובה זו נמסרה, התקיים דיון ביום 29.4.13 ונערכו חקירות, הצדדים השלימו עתה את המצאת הסיכומים שביקשו להגיש (מה שמבאר את פרק הזמן שחלף מאז הדיון ועד להחלטה זו), ועתה הגיעה שעת הכרעה.

דיון

8.         לאחר שלמדתי את האמור בכתבי הטענות המפורטים על צרופותיהם, בחנתי את טיעוני הצדדים, שמעתי (זו הפעם השנייה) את חקירות המשיבה והמצהיר מטעם המבקשות, ועיינתי בסיכומים המשלימים, הרי שמצאתי כי דין הבקשה להידחות. מן הטעמים שהובהרו לעיל, אנמק בקיצור יחסי. מובן שכל ההערות שלהלן, בפרט לעניין סיכויי התביעה, נאמרות לכאורה בלבד, כיאות לשלב הדיוני המקדמי שבו אנו נתונים. כן מובן כי אין בעובדה שאיני נדרש לכל הטענות הרבות של המשיבה, כדי לגרוע מכך שבחנתיהן ביסודיות ומצאתי שאין בהן כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת, שהיא מובהקת בנסיבות המקרה.

9.         השאלה הראשונה והקרדינלית, שהיא בעלת השלכה לעניין סיכויי התביעה, נסבה על יכולת המבקשות לשכנע כי תביעת המזונות אינה אלא מהלך שנועד להבריח את נכסיו של המשיב.

בעניין זה קבע כאמור כבר בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק הדין השני, בקביעה שאינה בהכרח למעלה מן הצורך, כי "נראה כי המדובר בתביעת סרק, שכל מטרתה להרחיק חלק מנכסיו של מר ר. מהמבקשות". אותו מותב נכבד לא היה הראשון שנדרש לאספקטים שונים בתביעת המזונות, והביע את תמיהותיו לגבי כנותו (לסקירה ראו סעיפים 39 ו-40 לכתב התביעה והצרופות שם). ברם המשיבה, בתגובתה הנפרסת על עשרות עמודים, לא עשתה כמעט כל מאמץ להפיג את נכונותה של היפותיזה חמורה זו, שבה אוחזות המבקשות.

            ואכן, לעת הזו, וודאי לאחר ששמעתי את המשיבה בשתי חקירות נגדיות נפרדות (כאשר בשניה הוסכם כי שנאמר בראשונה ייחשב כתקף גם בהליך דנן), ניתן לומר כי לסברה האמורה יש לכאורה עוצמה רבה. עיתוי תביעת המזונות אינו נחזה מקרי: בחלוף 47 שנות נישואין תקינות (לטענת המבקשת), ושבועות בודדים לאחר שניתן נגד ר. פסק דין המחייבו בתשלום סכום עתק למבקשות. קשה לעת הזו להבין אף מה היה צורך למשיבה באותה תביעה ובאותו מועד, בלתי אם לסייע לבעלה בהברחת נכסיו: היא ממשיכה להתגורר עם בעלה באותו בית (גם אם בנפרד, לטענתה), והוא ממשיך לשאת בכל ההוצאות הגבוהות במיוחד הקשורות בבית ובאחזקתו, כפי שהתגלה בחקירתה הנגדית, תוך שבנותיהם של בני הזוג (כך נטען מפי המבקשת עצמה) דואגות לכל צרכיה של אמם.

            ככל שיעלה בידי המבקשות להוכיח כי המדובר בתביעת סרק, ניתן להעריך שטובים יהיו סיכוייהם גם לשכנע בצדקת תביעתן, הקוראת למעשה לקדימות חובן על פני חובה של המשיבה. אף שהדרך לקבלת התביעה יכול שתהא זרועה סוגיות משפטיות סבוכות, הרי שקשה לראות כיצד בית המשפט ייתן לבסוף גושפנקה למהלך של המשיבה ובעלה שמטרתו (בהנחה שכך יוכח) הברחה בוטה ושקופה של נכסים, על מנת לסכל את אפשרות ביצועו של פסק דין.

10.        משעמדנו על סוגיה עקרונית זו, ניתן לפנות, באופן תמציתי, לטענות המרכזיות שאותן פרסה המשיבה בתגובתה ובסיכומיה.

11.        טוענת המשיבה: בית משפט זה אינו מוסמך לדון כלל בהליך. בית הדין הרבני הנכבד הוא שקיבל את תביעת המזונות, ומכאן שבית הדין הוא המוסמך לבטל את פסק דינו, או לצמצם את מזונותיה של המשיבה.

ברם טענה זו אינה יכולה להצדיק הימנעות ממתן צו זמני, וזאת משלושה טעמים.